Purim: Krias HaMegillah with the Berachos Before and After the Reading

Transcript

One sec. One sec. Good. Okay. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה. Amen. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. Amen. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. Amen. חַיִל מִמֶּכָשְׁוֵרוֹשׁ, וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. הַמֹּלֵךְ מֵהֹדוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה. בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. וְהָרֹאִים, הֵסֵב אֶת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, לְמִגָּדוֹל וְעַד... ״וְעַל הָעֲקָדָה, תּוֹם מִשְׁתֵּי שִׁבְעָה שִׁבִים בַּחֲצַר. ... בִּסַן הַמֶּלֶךְ ... כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, חוּר וְכַרְמִיל, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיַּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים, וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים, יֹדְעֵי הָעִתִּים, כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָל יֹדְעֵי דָת וָדִין. וְהַקָּרוֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא, מְמוּכָן, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת, כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים. היו ימים ממוכנים למלך, ועשרים לאל המלך, ושבעת שרי פרס ומדי, רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. כדת מה לעשות בושתי המלכה על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשוורוש ביד הסריסים. ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו. ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים, כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. והקרוב אליו כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא, ממוכן. שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשוורוש ביד הסריסים. ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים: לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה, כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן, באמרם: המלך אחשוורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו, ולא באה. ויהי זה, כהאמרן שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלך אחשוורוש, כי יצא דבר המלך מלפניו, וכדי בזיון וקצף. אם על המלך טוב, יצא דבר מלכות מלפניו, ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור, אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשוורוש, ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו, כי רבה היא, וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, למגדול ועד קטן. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר ממוכן. וישלח ספרים אל כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה, ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו.

אשרי תמנה בין המלך, תמלוך תחז בשתיי תאוות, ודבר בפני המלך, ויאסקין. איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל. ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם, והנערה יפת תואר וטובת מראה, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת. ויהי בשמע דבר המלך ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי, ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים. ותיטב הנערה בעיניו, ותשא חסד לפניו, ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, וישנה ואת נערותיה אל טוב בית הנשים. לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. ובכל יום ויום, מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. ובגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. ובזה הנערה באה אל המלך, את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים אל בית המלך. בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שעשגז. סיס המלך שמרה פילגשו ... אל המלכים חפץ בה, המלך נקרא בשמו, וגיעת תרדסתר בת אביחיל, דוד מרדכי, אשר לקח לו לאשה, ויעש לו המלך לאוהב, כאשר כנס אשר יאמר. ... הנשים ... ותשא חן ... ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי, הוא חודש טבת, בשנת שבע למלכותו. ויאהב המלך את אסתר ... ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, וישם כתר מלכות בראשה, וימליכה תחת ושתי. ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו, משתה אסתר, ו... לדינות, ועשה בית משתה כיד המלך. ו... לפני המלך. אחד הדברים האלה, גדל המלך אחשוורוש את המן ... המן בן המדתא האגגי, וינשאהו, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר איתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן. מורדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך, מדוע אתה עובר את מצות המלך? ויהי כאמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליהם, ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם אשר הוא יהודי. וַיִּחַר הָמָן. וימלא המן חמה. המן חמה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי; ויבקש המן. המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש, עם מרדכי. וחודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש, הפיל פור, הוא הגורל, לפני המן מיום ליום ומחדש לחודש, שנים עשר, הוא חודש אדר. ויאמר המן למלך אחשוורוש.

מפוזר ומפורד בין העמים, ... שונאים מכלם. ויאמר המלך, ... ויכתב לאבדם. ... כי כרכס. ... המלך. ... הכסף. ... הכסף. ... לעשות בו כטוב בעיניך, ויקרו ספרי המלך, ... ויכתב ככל אשר צוה המן. המן אל חשדרפני המלך והפחות אשר על מדינה ומדינה ... ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו, בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך. ונשלוח ספרים ... אל כל מדינות המלך להשמיד, להרוג, ולאבד, כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים עשר, הוא חודש אדר, ושללם לבוז. פתשגן הכתב: לתת דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה. ... יצאו דחופים ... המלך. והדת נתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר. וַיִּזַּק זעקה גדולה ומרה, וַיָּבֹא עד לפני שער המלך, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ובכל מדינה ומדינה, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים. וַתָּבוֹאנָה נערות אסתר וסריסיה וַתַּגִּיד לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל המלכה מאד, וַתִּשְׁלַח בגדים להלביש את מרדכי, ולהסיר שקו מעליו; ולא קיבל. וַתִּקְרָא אסתר להתך, מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, וַתְּצַוֵּהוּ על מרדכי, לדעת מה זה ועל מה זה. וַיֵּצֵא התך אל מרדכי, אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך. וַיַּגֶּד לוֹ מרדכי את כל אשר קרהו, ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים, לאבדם. וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כתב הדת אשר נִתַּן בשושן להשמידם, נתן לו, להראות את אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה לבוא אל המלך, להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה. וַיָּבֹא התך וַיַּגֵּד לאסתר את דברי מרדכי. וַתֹּאמֶר אסתר להתך, וַתְּצַוֵּהוּ אל מרדכי: כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים, אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא ייקרא, אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב, וחיה; ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום. וַיַּגִּידוּ למרדכי את דברי אסתר. וַיֹּאמֶר מרדכי להשיב אל אסתר: אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. מלאת בית ... כל היהודים, כי אם אחרי ... ... רב ... ... ועתוב ... מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. ... קנוס ... ... שלושה ימים לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת; וכאשר אבדתי, אבדתי. ... ויאש ככל אשר ציווה לו אסתר, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נוכח פתח הבית. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר, נשאה חן בעיניו, ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט. ויאמר לה המלך, מה לך, אסתר המלכה, ומה בקשתך? עד חצי המלכות וינתן לך. ותאמר אסתר, אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו.

אל המשתה אשר עשתה אסתר ויבא המלך והמן אל המשתה. ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש. ותען אסתר ותאמר, שאלתי ובקשתי, אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב, לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי, יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך. אל המשתה אשר עשה להם, הוא מחרת, ויחד דבר המלך ויצא המן. המן ביום ההוא שמח וטוב לב, וכראות המן את מרדכי בשער המלך, ולא קם ולא זע ממנו, וימלא המן על מרדכי חימה. ויתאפק המן, ויבוא אל ביתו, וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו, ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו, ואת כל אשר גדלו המלך, ואשר נשאו על השרים ועבדי המלך. ויאמר המן, אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה, כי אם אותי, וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, יעשו עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו, ובוא עם המלך אל המשתה שמח. וייטב הדבר לפני המן. שנה המלך ויאמר לוביסי, ואז הכנוזי... לפני המלך... ... אשר ביקשו לשלח יד במלך אחשוורוש. ויאמר המלך, מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה? ויאמרו נערי המלך משרתיו, לא נעשה עמו דבר. ויאמר המלך, מי בחצר? והמן בא לחצר בית המלך החיצונה, לאמור למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. ויאמרו נערי המלך, הנה המן. ויאמר בחצר, ויאמר המלך, יבוא. ויבוא המן. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? ויאמר המן בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני? ויאמר המן אל המלך: ... אשר המלך חפץ ביקרו, יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, וכתר מלכות בראשו. ונתן הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו, והרכיבוהו על הסוס ברחוב העיר, וקראו לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המלך להמן. כאשר דיברתו, ועשיך למור חי, יהודי היושב בשער המלך, התפלל דבר מכל אשר דיברתו. ... מרדכי ... ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ויושב מרדכי ... וילבש שק ואפר ... אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו ... אשר קרהו. ויאמר לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי ... אשר החילות לנפול לפניו, לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו. עודם מדברים עמו, וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר. ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה. ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין, מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש.

הנם קרננים, והמילש, מילא רגל, ... חרשתי. ... המלך. ויאמר המלך אחשורוש, ויאמר לאסתר המלכה, מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? ותאמר אסתר, איש צר ואויב, המן הרע הזה. המן הרע הזה, והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. ... כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. ... גם לכבוש את המלכה עמי בבית. הדבר יצא מפי המלך, ופני המן חפו. ... אשר עשה לו. ... למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ... בבית המן, ... אשר יהודים ... מרדכי בא לפני המלך, כי גידל אסתר, הוא לו, ... המלך ... את המן. לבתי פהי, ולפני רגליו ותֵך, בתשחן אלוי. להעביר את רוע הסמונו, הגלגלי. מחשבתו, ... ... ותומר, אם על המלך טוב, ... לפניו כשר הדבר לפני המלך, וטוב אני בעיניו, ויכתב ספרים מחשבות המן בן המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... לנפשם, להשמיד, להרוג, ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים עשר, הוא חודש אדר, ושללם לבוז. ... ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ... ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ... ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ... ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ... כי נפל פחד היהודים עליהם.

ובשניים עשר חודש, חודש אדר. ... אשר גידל המלך ... ביום אשר שברו היהודים לשלוט בהם, והפוך אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. נקהלו היהודים בעריהם, בכל מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד במבקשי רעתם; ואיש לא עמד לפניהם, כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך, מנשאים את היהודים, כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך, ושמעו הולך בכל המדינות, כי האיש מרדכי הולך וגדול. והיהודים הכו בכל אויביהם מכה חרב והרג ואבדן, ויעשו בשונאיהם כרצונם. ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ... חמש מאות איש ... פרשנדתא, ... ... ויזתא, עשרת. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ChatGPT said: חשר על היהודים לאבדם, ויפיל פור הוא הגורל, ... לאבדם. ובבואה לפני המלך, אמר עם אסתר, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, ויתלו אותו ואת בניו על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור, על כן, על דברי היגרס הזאת, ... ויקבלו עליהם, ... ועל זרעם, ועל כל הנלוים עליהם, ולא יעבור להיות עושים. השני, ... כתובם, ... שנה ושנה, ... נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ועיר. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם. ... על כל ... מרדכי היהודי, ... כל תוקף לקיים. ... אל כל היהודים, ... מלכות אחשוורוש, דברי שלום ואמת לקיים. ... בזמניהם, כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, כאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. ומאמר אסתר קיים, דברי הפורים האלה ונכתב בספר.

Ki ... היהודי, משנה למלך אחשוורוש, בגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל זרעו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפר לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפר לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע. אמן.